היינו בני שש כשהתאהבתי בגייג' בומונט.
היינו בני שבע־עשרה כשהוא הבין שהוא מרגיש כמוני.
אבא שלו היה השתיין של העיר, ואני הייתי בן של שוטר.
למרות השוני העצום בינינו, היינו החברים הכי טובים, תמכנו זה בזה ושמרנו זה את סודותיו של זה.
"אני הוא מי שאתה," כך אמרנו תמיד, עד שלילה אחד שינה את חיינו באופן בלתי הפיך.
עברו עשר שנים עד שראיתי את גייג' שוב, ומייד ידעתי שהוא לא אותו הנער שבו התאהבתי. שנינו רדופים בגלל זיכרון הלילה ההוא – בגלל מה שעשינו וראינו.
ואף על פי שהשתנינו כל כך, הקשר בינינו עדיין...