הספר בודק את הקשר בין הטקסט והמוזיקה של שירים שהולחנו במאה ה- 19. כיצד התייחסו המלחינים שוברט, שומאן, ברהמס, וולף ומאהלר לטקסטים של משוררים בני התקופה, וכיצד עִצבו מחדש את הטקסטים הללו.
הם הפקידו את הטקסט בידי שני כלים השותפים לפרשנות: הקול (בפי הזמר/ת) המשקף את הלך הנפש של הדובר/ת, והפסנתר (או התזמורת), המתארים את האוירה והסביבה החיצונית והפנימית. כך שנוצרה ישות או יצירה חדשה כתוצאה מהתמזגות הפואמה והשיר המולחן.
מעשה הפרשנות משלב בין חוויית הקורא לבין הטקסט. בחקר השיר האומנותי כמה שלבים: ...
Рейтинг LiveLib
0
0 оценок
Эту книгу пока никто не оценил, ваша оценка может стать первой